פסק-דין בתיק פש"ר 56535-07-12

1.    כללי

לפניי מספר בקשות במסגרת הליך צו כינוס נכסים ופשיטת רגל שנקט בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") נגד זיל פלדמן (להלן: " פלדמן"), אשר הינו אזרח ותושב ארצות הברית. במסגרת ההליך נדרש תחילה בית המשפט, לסוגית היתר המצאת הבקשה לפשיטת רגל מחוץ לתחום השיפוט ונוכח התנגדות פלדמן לכך. הבקשה נדונה בהרחבה לפני כב' הרשמת אברהמי, אשר קבעה בהחלטתה המפורטת מיום 3.2.13 שיש מקום להתיר את ההמצאה (להלן: " ההחלטה להמצאה"). על ההחלטה להמצאה הוגש ערעור לבית משפט זה ולאחר שנדחה, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2939/13), שאף היא נדחתה. בין לבין הגיש פלדמן התנגדות לבקשה לפשיטת הרגל.

הבקשות  נשוא הכרעה זו:

האחת, בקשת הבנק להוצאת ההתנגדות שהגיש פלדמן מתיק בית המשפט, זאת בעיקר מהטעם שהבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע להגשתה (בקשה 21). השנייה, בקשת פלדמן למחיקת התשובה לתגובה להתנגדות לפשיטת רגל (בקשה 19). השלישית, בקשת פלדמן למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים (בקשה 16). הרביעית, בקשת פלדמן להעביר את ההליך לתובענה רגילה (בקשה 18).

2.    העובדות העיקריות נשוא ההליך

ביום 12.7.2007 נחתם בין הבנק לבין חברת "פ.ד. אחזקות בע"מ" (להלן: " החברה"), אשר הינה חברה בשליטת פלדמן, הסכם אשראי לצורכי מימון רכישת השליטה בחברת פולאר השקעות בע"מ (להלן בהתאמה: " הסכם האשראי" ו-" פולאר"). בחודש יולי 2007 העמיד הבנק לחברה את ההלוואה הראשונה, שכונתה "Loan A", בסך 82,800,000 ש"ח (להלן: " ההלוואה הראשונה").

בבקשה נטען, כי הסכם האשראי תוקן מעת לעת, ובין יתר התיקונים השונים שנערכו, שונתה, לבקשת פלדמן, זהות הלווה בהסכם האשראי מהחברה לשותפות מוגבלת שבשליטת פלדמן בשם "פ.ד. אחזקות (ישראל)" (להלן: " השותפות"). כן נחתמו תוספות שונות להסכם האשראי. כבטוחה להחזר האשראי, שועבדו לטובת הבנק מניות פולאר הנרכשות, וכן ניתנו לבנק ערבויות אישיות של פלדמן. 

לטענת הבנק, למרות שינויים שונים שנערכו בנוגע למבנה האשראי ופרישתו לתקופות ממושכות יותר, לא עמדה השותפות בתנאי הסכם האשראי. כך, נמנעה השותפות מלשלם לבנק את תשלום הריבית שנועד להשתלם ביום 15.7.09, בסך 5,747,547 ש"ח. ביום 14.12.09, לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נחתמה בין הצדדים תוספת נוספת להסכם האשראי, שבה נקבע, בין היתר, כי תועמד הלוואה שנייה, שכונתה "Loan B" בסך כולל של עד 24,203,000 ש"ח, וזאת באמצעות שתי מנות (להלן: " ההלוואה השנייה"). בעקבות ההלוואה השנייה, חתם פלדמן ביום 14.12.09 על ערבות אישית נוספת, שאינה מוגבלת בסכום, לפרעון כל חיוב לרבות קרן, ריבית וכדומה. 

נטען, כי גם לאחר עריכת השינויים כאמור בהסכם האשראי, הפרה השותפות את תנאי הסכם האשראי. לפיכך, ביום 11.8.10 נחתמה תוספת נוספת להסכם האשראי, ולמחרת חתימתה העביר הבנק לשותפות הלוואה בגין המנה השנייה של Loan B. דא עקא, נטען, כי כבר במועד הבא לתשלום הריבית, ביום 15.7.2011, לא עמדה השותפות בתשלום הריבית בגין שלושת ההלוואות, בסך כולל של 7,427,902 ש"ח, וזאת, ככל הנראה, בשל קשיים כלכליים שאליהם נקלעה השותפות.

לטענת הבנק, מאז חודש יולי 2011 ועד למועד הגשת הבקשה, בחודש יולי 2012, פנה הבנק לשותפות ולפלדמן, אשר ערב לתשלום חובותיה לבנק, בדרישות חוזרות ונשנות לפרוע את חוב הריבית. במהלך תקופה זו, התקיימו מגעים עם פלדמן, אשר לא העלה כל טענה מפורשת נגד החוב ורק ציין שברצונו לפרוש את החוב כך שניתן יהיה לעמוד בפירעונו. הואיל ופלדמן מתגורר בארצות הברית, הוא הודיע ביום 24.1.12 לבנק, כי הוא מינה את מר יצחק תורג'מן (להלן: "תורג'מן") ואת הגב' מרב סגל, כנציגו בישראל מול הבנק, הן בשם פלדמן והן בשם השותפות. הבנק טוען שביום 22.2.12 התקיימה פגישה במשרדי הבנק בנוכחות נציגי פלדמן, שציינו, כי פלדמן מכיר בחובו לבנק, אשר עומד על למעלה מ-130 מיליון ש"ח. בפגישה זו הודיע הבנק לנציגי פלדמן, כי הוא עומד על פירעון חוב הריבית באופן מיידי ובכל מקרה לא יאוחר מסוף חודש מאי 2012. למרות זאת, החוב לא נפרע על ידי השותפות או פלדמן, למעט תשלום חד פעמי בסך 250,000$ מיום 1.4.12. לפיכך, ביום 5.6.12 הודיע הבנק על העמדת החוב בכללותו, בסך של כ-138 מיליון ש"ח, לפירעון מיידי. למחרת היום, התקיימה פגישה נוספת בין נציגי פלדמן לנציגי הבנק, וביניהם מר מאיר בלישה, ראש אגף אשראים מיוחדים בבנק (להלן: " בלישה"). לטענת הבנק, בפגישה זו הודיע פלדמן, באמצעות תורג'מן, לנציגי הבנק, כי הוא אינו מתכוון לשלם את חובו לבנק בעיתוי הנוכחי, וכי הוא מתנה כל תשלום נוסף בהגעת הבנק להסדר עמו בדבר פרישה נוספת של החוב. לשיטת הבנק, אמירה זו, כמו גם מכתבו של פלדמן מיום 11.6.12, מהווים מעשה פשיטת רגל, כהגדרת מונח זה בסעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: " הפקודה").

בנסיבות אלה, הוגשה, הבקשה להכרזת פלדמן כפושט רגל.

פלדמן הגיש כאמור התנגדות לבקשת פשיטת הרגל, הנתמכת, בתצהירו וכן בתצהיר תורג'מן. בהתנגדות נטען, בין היתר שהגשת הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וכי כל מטרתה להיפרע מנכסי פלדמן המצויים בארצות הברית. לגופו נטען, כי תורג'מן מונה על ידי פלדמן על מנת לנהל משא ומתן עם הבנק לארגונה מחדש של ההלוואה, הא ותו לא, וכי בין הצדדים הוחלפו הצעות, ניתנו התייחסויות קונקרטיות, ואף שולמו כספים לבנק, לבקשתו, להבטחת המשכו של המשא ומתן. נטען, כי פרישת ההלוואה מחדש הייתה קרובה להשלמה עם הבנק. למרות זאת, החליט הבנק, במפתיע, באמצע פגרת הקיץ, לנקוט הליך לפשיטת רגל אישית של פלדמן, אשר ערב להחזר ההלוואות, וזאת מבלי שהוא אוחז בפסק דין נגדו ומבלי שבוצע כל ניסיון קודם לתבוע את החוב הנטען מהשותפות. 

לעמדת פלדמן, הבנק היה מודע לכך שתורג'מן מונה אך ורק לנהל משא ומתן בשם פלדמן והשותפות, כפי שעולה גם מחקירת בלישה במסגרת הדיון שהתקיים לפני כב' הרשמת אברהמי בבקשה לביטול היתר ההמצאה, כך שאין עסקינן ב"שלוח", בהתאם להוראות חוק השליחות התשכ"ה-1965, וממילא לא הייתה לתורג'מן הסמכות להודיע, כי פלדמן אינו מתכוון לשלם את החוב. הבנק אף לא פנה לפלדמן לאחר הפגישה האמורה, ולא ביקש לבדוק עמו האם הוא מתכוון לשלם את החוב, וממילא לא ניתנה לו התראה שאם לא ישולם החוב, תוגש נגדו בקשה לפשיטת רגל.

תורג'מן בתצהירו מכחיש את האמירה המיוחסת לו בבקשת פשיטת הרגל, ומשכך נטען בהתנגדות שאין מעשה פשיטת רגל. עוד נטען שאין להשתית בקשה לפשיטת רגל על אמירה בעל פה של צד ג', שאינו החייב, במסגרת משא ומתן שמתנהל ושעה שהאמירה הינה עדות שמיעה שאינה קבילה.    

בנוסף לאמור, נטען לקיומן של מחלוקות בנוגע לשיעור החוב בהלוואה, וכאמור בין היתר גם בחוות דעת המומחה מר חברון, שצורפה להתנגדות. לפי חוות הדעת האמורה, הבנק גבה בהלוואה ריביות החורגות מהריבית החוקית המרבית. נטען שגם מספרי הבנק שהוגשו לבית המשפט עולה, כי החוב שהועמד לפירעון מיידי הינו 8 מיליון ש"ח בלבד, בעוד שבבקשה לפשיטת רגל נטען לקיומו של חוב בסך 138 מיליון ש"ח.

פלדמן מעלה טענות נוספות באשר להתנהלות הבנק שהעמיד את החוב לפירעון מיידי בעת שנוהל משא ומתן בעניין; אי פירעון החוב שבפיגור מתוך המניות ששועבדו לטובת הבנק, ועוד.

הבנק הגיש תגובה להתנגדות המכחישה את טענות פלדמן, ולה צורפו תצהיר של עו"ד משעולי וכן חוות דעת המומחה מר קורנפלד.

3.                                 ביום 1.7.13 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים. בדיון הודיע ב"כ הבנק לשאלת בית המשפט שהוא לא יעמוד על הבקשה להוצאת ההתנגדות מהתיק, הגם שהוא מסתייג מהגשת ההתנגדות באיחור ניכר. לעמדת ב"כ הבנק יש בהתנהלות פלדמן שהגיש את ההתנגדות באחור ניכר כמו גם הבקשות הנוספות כדי להעיד על התנהלות קלוקלת של החייב המצדיקה את דחיית בקשות הביניים. ב"כ פלדמן לעומתו סבור שאין איחור בהגשת ההתנגדות וזאת בין היתר ומהטעמים המפורטים בתגובה.

4.    הבקשה להוצאת ההתנגדות מהתיק - בקשה 21